על חברים וקשרים

אז מה אתם אומרים? מה מעצב את האישיות שלנו? מה רוקם בנו את היכולות שלנו לקבל החלטות? מה מלמד אותנו להתמודד עם בני מינינו? הרצויים והפחתו רצויים שנמצאים מסביבנו.
אני חושבת שחברים וקשרים שאנו סוחבים איתנו או נאלצים לא סוחבים.
הקשרים הארוכים רוקמים זכרונות בחוטים מסורבלים בכל מיני צבעים וסוגים. וגם עם הקשרים נקטעים הם עדיין משאירים בלב שלנו סימן של רקמה ענוגה או של רקמה בוערת. הרקמות נשארות איתנו ומדי פעם צצות ומציפות אותנו ברגשות שונות שמובילות אותנו בקבלת ההחלטות החדשות בדרכינו הנוכחית.

כבר שלושה גורים קטנים יש בביתינו

שלושה גורים מתוקים כבר בבית.
גור טל- הגדול והמורד. גור ליאם- השובב והמחבק. גורה בשם זואי- קטנה ומתוקהת . דובונית רכה. תמיד מסתכלת על המשחקים שהגורים הקטנים ממציאים ומדמיינים בנחת. נחת מהעובדה שיש להם משהו בראש חוץ ממשחקי המחשב והמסכים.

קשרים אִינְטוּאִיטִיבִים

זואי כבר בת שבעה חודשים. היא זוחלת ברוורס ובסיבוב, נעמדת על הרגליים וגם על הברכיים, עושה קולות, מתלוננת ואוכלת ה כ ו ל  555.
אותי אישית תמיד מדהים הקשר שנוצר בין ילדים/תינוקות/בעלי חיים. בצורה מאוד זורמת ואינטואיטיבית בהחלט הם יודעים להוביל את עצמם לפעולה הנכונה מבחינה ריגשית. הקשר בין ילדים שעוד בעצמם מתפתחים ונבנים בתוך המציאות סביב, מפתיע ומרגש. מוסיף שמחת חיים לליבי.  מרגיע אותי במחשבה שהם יגדלו והכול יהיה מדהים כי לא יכול לקרות אחרת לבני אדם הקטנים והמדאיגים לשלנו.

קבלת תורה של ליאם בבית הספר נעמי שמר

והנה ליאם עובר את השלב של קבלת תורה. טקס יפה אבל ארוך בבית הכנסת השכונתי. הורים ובית הספר השקיעו הרבה מאמצים בכך שהטקס יהיה יפה ומשמח. ההתחלה הייתה טובה עם הרבה מצב רוח וקלילות , אבל בבית הכנסת העניינים התדרדרו והטקס נמשך כל כך הרבה זמן עד שכבר היה בילתי נסבל לנו ההורים להיות שם.  כשהגענו לחלק של הכיבוד פשפט עזבנו. כולם כבר היו עייפים ולא רצינו שליאם ישנא את זה אז פשוט הקשבנו לו והלכנו הביתה.

מקווה שוהוא יזכור את זה בטוב :)

תמונות ישנות היום

תמונות ישנות שצצו לי פתאום על הזיכרון הנייד

כיף לעלות בראש רגעים שנשכחו קצת :)