מעניין אם יש דבר כזה קרמה? או אלוהים? גורל אולי? או מישהו שקובע עבורנו את מה שנרגיש ובאיזה רמה. אולי זאת הגנטיקה שלנו? אם אנו "מרגישים" בצורה חזקה יותר מרוב בני האדם, מה זה אומר עלינו? האם זה טוב? או להפך מציק?
מדי בוקר אני נוסעת באוטובוס לתחנת הרכבת. הצג של קו 25 שרוף ולא זוהר חזק. כשאני מתעוררת בבוקר, האור שנכנס לחדר מפיל לרצפה צללים חיים. בתוך העיניים של איגנט נמצא אוקיינוס מלא בחיות נדירות. נשיקות של ליאם אחרי ארוחת הבוקר מריחות חופש. וטל מזכיר לי את עצמי בילדות, רגיש ומורד.
תמיד בטיולים מחוץ למקומות שנוח לי שתי תחושות נפגשות לדו קרב. החדש והלא נוח - מול החופשי ועוצר הנשימה ביופיו. זכיתי! להיות במקומות עוצרי נשימה. לראות את כל הנופים היפים. להרגיש את הרוח מלטפת אותי. לחוש ריחות שפורצים לאפי ומגיעים עמוק פנימה. לשמוע מנגינות של הטבע. להרגיש את האדמה מתחת לרגליי היחפות. לטעום זיכרונות של אנשים אחרים, ולהתמלא באושר עשיר ודחוס כשאני חלק מכל זה.
מדי בוקר אני נוסעת באוטובוס לתחנת הרכבת. הצג של קו 25 שרוף ולא זוהר חזק. כשאני מתעוררת בבוקר, האור שנכנס לחדר מפיל לרצפה צללים חיים. בתוך העיניים של איגנט נמצא אוקיינוס מלא בחיות נדירות. נשיקות של ליאם אחרי ארוחת הבוקר מריחות חופש. וטל מזכיר לי את עצמי בילדות, רגיש ומורד.
תמיד בטיולים מחוץ למקומות שנוח לי שתי תחושות נפגשות לדו קרב. החדש והלא נוח - מול החופשי ועוצר הנשימה ביופיו. זכיתי! להיות במקומות עוצרי נשימה. לראות את כל הנופים היפים. להרגיש את הרוח מלטפת אותי. לחוש ריחות שפורצים לאפי ומגיעים עמוק פנימה. לשמוע מנגינות של הטבע. להרגיש את האדמה מתחת לרגליי היחפות. לטעום זיכרונות של אנשים אחרים, ולהתמלא באושר עשיר ודחוס כשאני חלק מכל זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה