קשרים אִינְטוּאִיטִיבִים

זואי כבר בת שבעה חודשים. היא זוחלת ברוורס ובסיבוב, נעמדת על הרגליים וגם על הברכיים, עושה קולות, מתלוננת ואוכלת ה כ ו ל  555.
אותי אישית תמיד מדהים הקשר שנוצר בין ילדים/תינוקות/בעלי חיים. בצורה מאוד זורמת ואינטואיטיבית בהחלט הם יודעים להוביל את עצמם לפעולה הנכונה מבחינה ריגשית. הקשר בין ילדים שעוד בעצמם מתפתחים ונבנים בתוך המציאות סביב, מפתיע ומרגש. מוסיף שמחת חיים לליבי.  מרגיע אותי במחשבה שהם יגדלו והכול יהיה מדהים כי לא יכול לקרות אחרת לבני אדם הקטנים והמדאיגים לשלנו.

ספטמבר 2018. היום-יום שלנו.

מדי פעם בין הריצות אני מצלמת את הילדים בבית. בסיטואציות שנוצרות בעצמן. כיף גדול להסתכל על ימים שנשכחו במעמקי הזיכרון שלנו ולהרגיש שמחה בלב. 

פתיחת שנת הלימודים 2018

היום הראשון בבית הספר כבר לא בפעם הראשונה. פרפרים בבטן בעוצמה של 50% הנפת כנף. שלושה במקום שניים, מתחילים בדרך החדשה בהיסוס ודאגה בלב. 

תמיד הילדים שמחים לחזור אבל מהר מאוד המסגרת הזאת מצליחה לגרום להם לעייפטת, חוסר עניין ויאוש. תמיד בחיים הדברים קוראים לא בתזמון הנכון. נשאר רק לאחל למהממים שלי שנת לימודים טובה. עם מיטב חוויות חיוביות השנה.  

פוסט ראשון בחיים

והנה היא כאן
זואי

וככה זה התחיל. ב 13 לאפריל 2018 . אני ואיגנט בישלנו ארוחה מושקעת של פסטה עם שרימפס ועוד מלא דברים טובים וטעימים. הזמננו את השכנים טניה ואולג לארוחת שישי ובאנרגיות טובות הערב עבר בארוחה טובה ושיחה נחמדה ורגועה. אחרי שכולם הלכו והבית חזר להיות מסודר הלכנו לישון. בלילה התעוררתי כמה פעמים כרגיל בגלל שינה לא רגועהה, דבר שהיה רגיל לתקופה אחרונה. אחרי המון פעמים שהתעוררתי הבנתי שאולי עוד מעט נצתרך לנסוע לבית החולים. התארגנתי והתחלנו לחכות. לא היינו צריכים לחכות הרגבה כי הצירים התגברו והפכו לכואבים מהר מאוד. 

התחלנו לנסוע לכיוון הבית חולים ובדרך כבר יכולתי להרגיש טוב טוב את הצירים הראשונים של הלידה. כשהגענו למיון קיבלו פנינו צוות של בית החולים (2 בלילה שכחתי לציין) הם היו מאד נחמדות וניסו לעזור לי בכל דרך שאסבול פחות. אחרי הכל ההתארגנויות ורישום לבית החולים שלחו אותי לטייל במזדרונות של בית החולים לניאדו, בידיוק כמו שטיילנו לפני שנולד טל (עם ליאם לא הספקנו לטייל כי הוא נולד מאוד מהר). אחרי הטיול של 10-15 דקות הייתי ממש על הפנים וניגשנו לבקש אפידורל כמו שתכננתי לעצמי בהשפעה מהלידה הקודמת.
 האחריות לא התנגדו לעניין והובילו אותנו לחדר הלידה שלנו והכירו לנו את המילדת שלו. אחרי כמה דקות הגיע האיש שמזיק אפידורל ולי נגמרו הצירים. ככה שהוא היה יכול בשקט לחבר לי את המחט ואני לא הייתי צריכה לסבול בכאביל ללא תזוזה. 

אחרי שהחומר התחיל לפעול המיילדת המליצה לנו לנוח שעה עד שהצירים יתגברו. וזה מה שעשינו. איגנט ישן על הכורסה ואני על המטה.התעוררתי בגלל שהרגשתי לחץ חזק בגב. כשקראתי למיילדת הערנו את איגנט והתיחילה הלידה. לידה שאני מאחלת לכל אחד. קלה מאד זורמת ומהירה:) ממש אחרי כמה רגעים זכינו לקבל את זואי הקטנה והחמודה שנולדה ב 14 לאפריל בבית חולים לניאדו שבנתניה. במשקל של 3.240