דמיון במשחק של ילדים

הילדים שחקו יחד כשאיגנט נסע להסיע אותי הביתה מהקניות. כשחזרנו הם המשיכו לשחק ואני מיינתי את הקניות ועשיתי סדר במטבח. בקצה האוזן הקשבתי ועקבתי אחרי המשחק שהמציאו. התברר שהם שחקו במשחק ממש דרמטי ורציני ועמדו בפני קשיים אמתיים של החיים הבוגרים. נדהמתי מהיצירתיות שלהם- כמו בכל פעם מחדש! אז הסיפור היה כזה

קרה אסון ואני ואיגנט הלכנו לעולמינו
טל וליאם נשארו בעולם לבדם (שלא נדע)
היו להם ביצים שהם טיפלו בהם, ומהביצים בקעו דרקונים גדולים וחזקים שעזרו להם לגדול ולהתקיים בעולם הזה. המשחק היה מלווה בכל מיני סיטואציות מסובכות של נסיעות, מעברי מקום, מציאת מקומות  ומזון. הרבה דמיון והרבה שיתוף פעולה בין ליאם וטל, מוקה קיבלה גם תפקיד במשחק אך פרשה במהרה. הילדים גייסו למשחק כל מה שהיה בסביבה. צעצועים, מכוניות, בית מעץ, צמחים, אבנים, מקלות וריהוט במרפסת.
תענוג גדול לראות שיש להם דמיון והוא נושא פרי. אם מותחים קו בין המשחקים שלהם ובין החיי יום יום שלהם אפשר לראות את השילוב ביון: עולם דמיוני של משחקי מחשב, סרטים, ספרים וסיפורים שאנו מספרים להם לבין עולם אמתי שהם מתמודדים אתו כל יום. האנשים שנחמדים וגם אנשים שפחות חביבים, סיטואציות נעימות ופחות נעימות, הצלחה וכישלון, אהבה ושנאה.

לפעמים ניראה לי שמשחק איכותי וטוב זה הדבר הכי חשוב בהתפתחות הילדים.



תמונות שאני מצרפת לבלוג צילמתי כשבשדה ליאם ואיגנט שחקו "במלחמת הכוכבים"